<h1>ארחות חיים הלכ' שני וחמישי סימנים י"ד—ט"ו</h1>
<h2>דף לב.</h2>
כתב הר' נתן ז"ל אין אדם רשאי לקרות בתורה אא"כ נקרא שאין אדם מבזבז לו. ועוד דאמרינן בירושלמי כל הקורא בתורה ולא אמרו לו קרא דומה לאדם שיש לו אשה בוגרת שכל הרוצה לקחתה לוקחה. והכי איתא בתוספתא ראש הכנסת וחזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו קרא שאין אדם מבזבז לו. והלין כהניא דמצלו ביומא דספרא ועומד א' מן הקהל להקרותם לא יאות עבדין אחר שאינו נקרא דפגמא ליכא אחר שנראה שאותו העומד לשמאל הקורא הוא החזן. והקורא לימינו שנא' מימינו אש דת למו. וראיה היכא דאיכא כהן אחר קוראו. וגם חלקם אין להם לקחת ולא לשאול אם לא יתנו להם שנא' חלקם שאלו בפיהם. ואף כי חלק אין להם בקריאה כ"א בשוין. ואם דחוקים הם לקרות יוציא הישראל הס"ת מן הארון ויוליכנו על המגדל ויקרא הכהן. ומתוך כך שהמפטיר מן המנין כמו בתענית ופעמים שלא יתענו כ"א ג' דבכך די בתענית צבור כדאשכחן גבי מלחמת עמלק שהתענו משה אהרן וחור אין לחזן להיות מפטיר אלא אם לא יקרא. טעם אחר שלא יקראו ב' בתורה שהרי קריאתה כנתינתה מה נתינתה בסרסור א' אף קריאתה בסרסור א'. ולפי טעם זה ישראל המקרא כהן צריך להקרות האחרים עכ"ל. ועומד הקורא ופותח הספר לראות מה יקרא בו. ויש מצריכין לגול אותו כשיברך ואצ"ל שגוללו ג"כ באחרונה. וי"א דאין לגוללו אלא פותח ורואה ומברך ורואה וכ"כ הריא"ף ז"ל והרמב"ם ורוב הפוסקים וכן המנהג ברוב המקומות. וי"א ג"כ בברכה אחרונה אין לגלול הספר אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מה' חגיגה שצריך לגלול אותו קודם ברכה אחרונה וכן המנהג ברוב המקומות. וי"א שיש לו להפוך פניו מן הספר כשמברך על התורה כדי שלא יראה כאלו הברכות כתובות בתורה ובאמת שאינו צריך לכך ובברכות ליכא למטעי.
